כיף

התגרשתי לפני חודש. עכשיו הבנות שלי הן במשמורת משותפת... או במונח הפוליטיקלי קורקט 'אחראיות הורית משותפת'. פעם בשבועיים קורה שהן אצל אבא שלהן במשך 5 ימים רצופים וזה קשוח לי. לא רגילה להיות בלעדיהן. לא רגילה להיות עם עצמי. מוצאת את עצמי בחרדות ובפחדים. צריכה להתמודד עם עצמי. לראות שאני לא באמת יודעת לחיות. לא יודעת להכיר אנשים. לא יודעת להנות. לא יודעת מה אני באמת אוהבת לעשות. לא יודעת להיות בצ'יל. יודעת שאני אוהבת לעשות הליכות בחוף הים ובשדות. יודעת שאני אוהבת ללכת למוזיאונים ולגלריות.לא יודעת לשבת בבית קפה או לפאב לבד, ללכת לסרט לבד, להכיר אנשים באפליקציות. לא יודעת לעשות את כל הדברים האלה.רוצה מאוד לעשות אותם. צריכה להתאמןמבינה שאני לא יודעת להנות, שאני רצינית מידי, שאני לוקחת את הכל יותר מידי ברצינות. הרי החיים הם סתם סימולציה ואני סתם אמבה שמתעופפת בחלל במשך מיליוני שנים. החלטתי כרגע שהמשימה שלי מעתה היא ללמוד להנות מהחיים ולעשות כיף ומה שלא מרגיש לי כיף אני לא עושה יותר. ומה שמרגיש לי כיף אני עושה ביתר שאת.