חמלה

יום הזיכרון ויום העצמאות מעלים בי כל כך הרבה רגשות. חושבת על כל מעגל הסבל הקולקטיבי במקום הזה. רוצה לראות את הכל מנקודת מבט של ציפור שעפה גבוה ורואה הכל. חושבת על כל האנשים שנפגעו, שנהרגו שנפצעו בגוף ובנפש. חושבת על הקיצוניות המשתוללת כאן, חושבת על האנשים שהחליטו שדי ושעזבו למקומות אחרים, חושבת על המפגינים שיוצאים לרחובות, חושבת על החטופים במנהרות, חושבת על הילדים בעזה, חושבת על הגזענות ועל הדו-קיום במקום הזה. מבינה שלא אסכים עם הכל, שאין סיכוי שיסכימו איתי על הכל. מבינה שיש פה במקום הזה מימדים שונים של קיום, מהנמוכים ביותר ועד לגבוהים ושאין סיכוי שכולם יסתדרו אחד עם השני, או שיבינו אחד את השני. מבינה שהדבר הכי חשוב הוא החמלה. לראות ולקבל הכל בחמלה ובהבנה ככל האפשר.