קאלי

לפעמים, כשאני פחות מצפה לה, קאלי באה לבקר אותי. קאלי היא לא אורחת רגילה. והיא לא דופקת על הדלת של הבית שלי. היא פשוט מגיעה, לפעמים ללא הזמנה. פשוט קופצת לבקר. נוחתת פתאום. למען האמת קאלי היא לא באמת בת-אדם. והיא בדרך-כלל קופצת מתוכי. השנה היא באה לבקר די הרבה, אני רואה אותה כמעט בכל דבר סביבי וגם בתוכי. מי זאת קאלי? קאלי היא אלת הזמן. קאלי היא אלת הזעם. קאלי היא אלת ההרס והבניה מחדש. קאלי היא כחולה ועל פניה הבעה של זעם. סביב צווארה היא עונדת שרשרת המקושטת בראשיהם של גברים שהיא שחטה. ביד אחת היא מחזיקה ראש שחוט וביד השניה חרב. אפשר להבין למה היא לא דופקת בנימוס לפני שהיא נכנסת לביתי. קאלי זועמת. בשנה האחרונה קאלי היא אורחת קבועה אצלי בבית. בפולקלור ההינדי מסופר ששיווה שוכב מתחת לקאלי כדי להזכיר לה שהוא תמיד איתה ושהיא לא לבד. שתמיד רגל אחת של קאלי נמצאת על החזה של שיווה. איזה מעשה גבורה. להישכב מתחת לאישה זועמת. שרואה את העוולות סביבה, שמשתחררת מתחושות הקורבנות. שמגלה את הכוחות שבה אבל עוד לא למדה לשלוט בהם ולהיות מווסתת.

במשך שנים רבות היא היתה מגיעה בפתאומיות ולא זיהיתי אותה, השתלטה עלי - על הגוף, על המחשבות ועל הרגש. איבדתי את עצמי בתוכה. עם הזמן למדתי לזהות אותה. ניסיתי לנטרל גורמים שזימנו אותה ללא הועיל. עברתי דרך ארוכה איתה. היום ברגע שהיא מגיעה אני מצליחה לזהות אותה, מדברת אליה ברכות, בהבנה ובאהבה. מרגיעה אותה, מזכירה לה ששיווה תמיד איתה.

לאט לאט קאלי מלמדת אותי להביע את הכעס שלי בדרכים יצירתיות, בדרכים בריאות. היא מלמדת אותי לדבר את הכאב שלי בלי פחד ולהבין שלא כולם יהיו חברים שלי וזה בסדר. היא אומרת לי, "תשחררי בטוב נעה, אם לא תשחררי תצטרכי להסתובב עם שרשרת גולגולות כמוני. לא כדאי לך". היא ממשיכה ואומרת לי, "תמיד תזכרי ששיווה שוכב מתחתייך, שהרגל שלך נמצאת על החזה שלו ושהוא אוהב אותך לא משנה מה".

קאלי לוקחת אותי יד ביד במסע של עצמאות חשיבתית ורגשית. אני וקאלי לא זקוקות להרבה חברים ומבינות שנרגיז הרבה אנשים בדרך. משלימות עם זה.