top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תNoah Chen

בית קטן

במושב קטן בדרום עומד בית. בית סוכנות קטן. הבית הקטן הזה עומד נטוש במשך שנים, למרות שהמושב הוא ותיק ומפותח. כשהמושב הוקם הבית הזה היה ככל הבתים, סתם בית רגיל. אבל היום כל הבתים שופצו או הוחלפו בבתי פאר גדולים ובית הסוכנות הקטן נשאר יחיד בודד, נטוש ועלוב. בביקורינו המעטים במושב אנחנו פוגשים את הבית הקטן והנטוש במהלך טיולי אחרי-הצהריים. אנחנו עומדים מולו ותוהים איך בית קטן כזה נשאר נטוש במשך כל כך הרבה שנים כשכל המושב גדל והתפתח כל כך יפה?

בעודנו עומדים שם מול הבית, שהיה פעם שלנו, אנחנו נזכרים בזיכרונות ילדות מוקדמת שהיו לנו בתוך הבית הזה. כשרכבנו על אופניים בשבילים וכשישבנו מול הטלויזיה וראינו קשקשטא בשחור לבן. אנחנו נזכרים בפעמים שישבנו במטבח ביחד עם אימא בזמן שהיא בישלה או כשישבנו עם אבא וצחקנו אחרי ארוחה. אנחנו נזכרים גם ברגעים הרעים, כשאבא ואימא היו רבים. כשאימא היתה נשכבת על הרצפה מתייפחת, כשהיו צעקות בבית. המון צעקות, המון כעס. אנחנו נזכרים שהינו בורחים אל השכנים מפחד ללכת הביתה. ונזכרים גם כיצד הבית בסופו של דבר ננטש. כשאימא לקחה אותנו מבית הספר ומהגן ונסענו בחשאי לסבא וסבתא ולא חזרנו יותר.

הבית הקטן הזה היה הבית שלי כשהיתי ילדה קטנה. מבלי לשים לב נשארתי לגור בו במשך כל השנים. גם אני תמיד הרגשתי לבד, נטושה ולמרות שני תארים והצלחות רבות לא ממש התקדמתי לשום למקום.

האבא המתעלל המשיך להתעלל במהלך השנים, מצא דרכים חדשות כדי להסב לנו צער. בכל פעם שנתנו לו להכנס לחיינו הוא הכאיב, נטש והשאיר אותנו מרוקנים.

אתמול יצאתי מהבית הקטן הזה בפעם האחרונה. לפני שיצאתי עמדתי שם ביחד עם אימא שלי, עם סבתא שלי, עם אחותי, עם האחיינית שלי ועם שלושת הבנות שלי. עמדנו בתוך הבית הקטן הזה, וקיבלנו את אבא שלי בהבנה, בסלחנות ובאהבה. סלחנו לו על הכל ואמרנו שאנחנו אוהבות אותו. נפרדנו ממנו לשלום בברכת חג שמח ואיחולים לבריאות טובה, אבל לפני שנפרדנו כל כך יפה אמרנו לו שאין לנו מה להגיד לו יותר, שאנחנו לא רוצות קשר איתו יותר, שהוא פגע ופגע בנו במשך כל השנים. שהוא עשה דברים שאף בעל לא צריך לעשות לאישתו. שהוא עשה דברים שאף אבא לא צריך לעשות לילדיו. הוא לקח מאיתנו את תחושת ההערכה העצמית, הוא גרם לנו לפחד על חיינו, הוא מנע מאיתנו להמשיך בחיינו. הוא כלא אותנו, כלאנו את עצמינו, בתוך הבית הקטן ועלוב הזה במשך כל חיינו. והיום אנחנו יוצאות משם בראש מורם, מאוחדות וחזקות.

2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

יום הזכרון

היום מציינים את יום הזכרון לחללי צהל, מבקשים בקשה קולקטיבית שלא נאבד עוד חיילים ושלא יהיו עוד מלחמות. שנעשה שלום עם עצמינו ועם השכנים שלנו. היום אני חושבת על אבא שלי. אבא שלי הוא חלל צה"ל חי, השאיר את

הינשוף מכרכור

על עץ אחד בחורשה ליד רחוב המושב בכרכור, שוכן לו ינשוף דיגיטלי או קוקיה מכנית ומקרקר ומקרקר וזועק וחורק את זעקתו. יכול להיות שזאת בכלל אזעקה של מכונית? אבל כל לילה מחצות ועד עלות השחר הוא זועק וזועק וח

Frequency

What is my frequency? What is the sound of my vibration? What is the colour of my resonance? Sometimes I meet people who I resonate with very much and I recognise their frequency. I see what they see,

bottom of page