על עץ אחד בחורשה ליד רחוב המושב בכרכור, שוכן לו ינשוף דיגיטלי או קוקיה מכנית ומקרקר ומקרקר וזועק וחורק את זעקתו. יכול להיות שזאת בכלל אזעקה של מכונית? אבל כל לילה מחצות ועד עלות השחר הוא זועק וזועק וחורק, הלב נקרע. היגון גדול, העצב נשמע בזעקתו. אין זו שירת ציפורים נעימה של בוקר. הקרקור עגום, כואב, עמוק, חופר. וכולם מסכימים שלא מדובר בפרפר לילה מיואש אש. ואנחנו, השכנים יושבים ושואלים את עצמנו עד מתי יקרקר את קרקורו הינשוף האומלל? או האם הסוללה של האזעקה תגמר מתישהו? ובאיזושהי שעה מאוד מאוחרת מתחילות להרקם מזימות של לגמול אותו ואת השכנים מייסוריהם וחושבים על ארגון משלחת להצלת הציפור המיוסרת. ואז ממש מאוחר, מתחילים להבין שזה בכלל לא ציפור ושבעצם זה הייגון הקולקטיבי והפרטי של כל השכנים שלא מרפא. הכאב המקרקר בכרכור. והוא ממשיך וממשיך ואז עולות שאלות קיומיות כמו מה אורך חיי ינשוף? האם הם כאורך הייאוש? האם בערים אחרות כמו רעננה למשל ישנם ינשופים אומללים שכאלה? או האם מדובר בתופעה ייחודית לכרכור? האם שוכן בינינו מומחה לינשופים שיכול לפענח את הייאוש המציק של הינשוף מכרכור? איך יכולנו לדעת לא לקנות בית ליד הינשוף המקרקר של כרכור? היתכן שביום שבו הינשוף לא ינשוף יותר את קרקורו המייגע לא נצליח להרדם מרוב שקט ושלווה?
פרק ב
איך הורגים ייאוש או ינשוף? בארגז הכלים הביתי שלנו יש נורופן, יש ציפרלקס, יש קלונקס וקלינקס. יש גראס רפואי, יש יין אדום וסטייקים מדממים כמו פצעים פתוחים של הייאוש. חשבנו שפרק ב יהיה משעמם והוא ממשיך אותו ייגון מפרק א ותכף עושים קפה "רמה" של בוקר או סרדינים "מז'וז'ים" של צהריים.
אז מה עוד היה בארגז הכלים? מה עוד יכול לעזור לנו להתגבר על הייאוש של הינשוף? אפשר לפתוח בטארוט או לראות סרטונים ביוטיוב. אפשר ללכת להניח ראש על עץ האלון הבודד בכרכור. אפשר לעשות הליכות בים. אפשר לפנות לחבר טלפוני ולברר אם הוא שמע פעם ינשוף מקרקר? או איך נשמע הייגון? מחפשים בגוגל איך נשמע ינשוף ומגלים שככה לא נשמע ינשוף, שזה הייגון. אז נשאלת השאלה איך נפתרים מהייגון? אחרי שרוקנו את ארגז הכלים הרפואי והרוחני נותר רק להרים טלפון לאקס ולהודיע לו שהוא חייב להעלים את הייגון, שעל כתפיו מוטלת המשימה הכמעט בלתי אפשרית הזאת. אבל הוא מצטער, הוא לא פנוי לזה הלילה ושזה לא מתאים לו עכשיו. הוא לא בייגון. הייגון לא שייך לו. אז מה עושים? אם היינו יודעים...
פרק ג
הבנו שלא מדובר בינשוף. ולא מדובר באזעקה מקולקלת. שזה משהו פנימי שלנו ושלא כולם שומעים את זה. איך משקיטים? איך מרפים? איך נחים מזה? איך מעבירים את הלילה כשהרעש לא נפסק? הקול הדק והמעצבן חופר עוד ועוד. אולי בפרק ד יעלה השחר והציפור ילך לישון? ואנחנו נקום ונלך לעבודה?
כתבו, ערכו וקרקרו אירה בארי, נימרוד חן ונעה חן מכרכור.