השמלה הלבנה

שלשום הזמינו אותי לתיקון ליל שבועות. החלטתי שאני הולכת בגלל שאני לא מקבלת המון הזמנות לצאת וזאת היתה הזדמנות ללבוש שמלה לבנה יפה ולצאת להכיר אנשים חדשים. וכמובן גם הזדמנות לגז'דר על עניינים שברוח.  אז ישנתי שנ"צ כדי שלא ארדם באמצע התיקון וחיפשתי שמלה לבנה. אצלי בארון לא היתה שמלה לבנה אז הלכתי לארון של אלה בתי הבכורה שבחודש הבא תהיה בת 17 וחיפשתי שם. פתחתי את הארון, עברתי על הקולבים ומצאתי. מצאתי שמלה שאני קניתי לעצמי לפני 20 שנה. שמלה שהיתה בבית של אימא שלי ושנתתי לאלה לפני מספר שנים. שמחתי לראות אותה ומדדתי אותה. היא עלתה עלי בצורה מושלמת כאילו חיכתה שאחזור אליה כל השנים. לבשתי אותה עם סוודר לבן, קיבלתי אישור מהבנות שהיא מתאימה לי ויצאתי לתיקון. כשהגעתי התיקון כבר היה בעיצומו, קבוצת אנשים שיושבים בסלון לאור צהוב ונרות, כולם לבושים לבן. הרגשתי את הקדושה והמורה הקריאה פסוקים מהושע ב, ארשתיך לי לעולם.... חשבתי על זה שמאז שהתחתנתי לא לבשתי שמלה לבנה. שהייתי צריכה להתגרש ולמצוא את עצמי מחדש כדי ללבוש שמלה לבנה. שאלתי את עצמי למה לא יצרנו הזדמנויות כדי ללבוש שמלה לבנה יפה ולהגיד מילים קדושות ויפות של אהבה. למה זה לא קרה?