טיול עם הכלבה

בטיול של שבת בבוקר עם הכלבה בכרכור. עוצרת בגינת הגיבורים לשיחה על פוליטיקה ומוסר עם סלמון אלימלך אנדואמבק. מספרים לי שבאתיופיה היה יותר טוב. השיחה עוברת לנדל"ן, הם שואלים בכמה קניתי את הדירה שלי ושואלים כמה היא שווה עכשיו. מספרים שרוצים לעשות אצלם פינוי בינוי אבל השכנים מתנגדים. לוסי שוכבת לידי בשמש. ממשיכות בטיול, עולות לרחוב אחוזה וריח פריחת התפוזים משכר. השלט בשדה פרחי-הבר המהמם מזכיר שהכל זמני. שבקרוב הקבלנים תאווי הבצע יהרסו הכל ויעמוד פה בניין שנראה כמו ספינת האהבה. בלב שכונת מגורים שקטה. פרבר קטן שהופך לעיר. השכן שלי יוחאי עובר ואומר "שבת שלום נעה", מסתובבת ועונה לו "שבת שלום יוחאי", אבל בראש עומדת באתר בנייה, לא רואה ומריחה את הפרחים. כמו הרבה ידיעות והתרחשויות בארץ הזאת בשנים האחרונות, מנסה לא לכעוס, משתדלת לשמור על מידה של נינוחות. מזכירה לעצמי לשמור על תדר גבוהה כי זה הדבר היחיד שאפשר לעשות. ממשיכות ללכת ופוגשות את שוקי שמפרגן לי על כך שאני מוציאה את הכלבה לטייל, מספר שיש לו בעיה בקיבה ולכן הוא לא יכול ללכת הרבה בגלל שנגמר לו האוויר. חושבת על הקשר בין הריאות והקיבה ברפואה הסינית ואומרת לעצמי שמה ששוקי אמר עכשיו הוא בעצם גאוני וכמה חבל שהוא נראה כמו הומלס מטרידן כי יש הרבה חכמה סינית בדבריו. פעם הוא סיפר לי שהוא כתב המון שירים מפורסמים עבור זמרים, לנוחיותו לא נקט בשמות הזמרים או השירים, אמר שלא קיבל תמלוגים ושכולם גנבים. אני חושבת שהוא ניסה להרשים אותי.הגענו לחורשה קטנה מאחורי בית האבות הצמוד למכללת כרכור. בדרך קוטפת קלמנטינות מאחד העצים. לוסי מסוגלת לעמוד כאן במשך שעה מבלי לזוז ולתצפת על החתולים העוברים. ואני מסוגלת להתעופף במחשבות, לאבד קשר עם הסביבה ועל הדרך לאבד גם את לוסי. אחד הזקנים היושבים על המרפסת בבית האבות צועק, "גברת יש לך סיגריה" ותמיד מרגישה שמאכזבת אותו כשאני עונה שאני לא מעשנת. חיה חיים משעממים של אישה גרושה שלא מעשנת... ולא שותה קפה כי זה גורם לריאות שלי לצעוק הצילו ולשלפוחית השתן שלי לדלוף. בשלב הזה בטיול אני כבר ממש רוצה לחזור הביתה. מתחילה לשרוק ולקרוא ללוסי בשמה. אם היא לא תבוא בזמן הקרוב אתחיל למשוך לה ברצועה לנאום לה שצריך לחזור הביתה.