פנצ'רים

התגרשתי לפני חצי שנה, מאז היו לי 4 פנצ'רים. מרגישה שאני מפתחת יחסי ידידות עם הפנצ'רמאכר שזה לא קשה בהתחשב בכך שהוא האדם האדיב, המנומס ונעים ההליכות ביותר שהכרתי בחיי, יום אחד נגלה שהוא הבודהה. אבל נשאיר את זה לסיפור אחר. הנה עוד נושא שאף אחד לא מדבר עליו וזה הכמות הבלתי נסבלת של ברגים המפוזרים על כבישי פרדס חנה כרכור. מעניינת אותי התגובה של גברים כשהם רואים אישה עם פנצ'ר. הם פתאום מוכנים לעזור כשבמרבית ימות השנה הם מתעלמים מקיומי. פתאום האישה הנודניקית הזאת שכל הזמן מבקשת דברים ולא מרפה באמת צריכה עזרה. כי פנצ'ר נתפס כמצוקה קיומית אמיתית. משהו קסום קורה לי ברגעים האלה, שבהם אני בדרך כלל עומדת בתור בפנצ'ריה, אני זוכה לרגע קטן של הארה והקשר הקוסמי בין הברגים בגלגלים לבין היעוד שלי מתגלה ואני מבינה שאני לומדת את שיעור העצמאות עכשיו, והייקום הוא מורה יסודי מאוד.