שיאצו

למדתי שיאצו במכללת כרכור. כל כך נהניתי מהלימודים הללו. אוהבת עד מאוד את מורתי הנהדרת אורית וייסמן ואת כל החברים שהכרתי במהלך הלימודים. אחרי תואר ראשון בחינוך לאמנות ותואר שני ותזה באוצרות, מרגישה שהלימודים הללו היו כל כך מדויקים עבורי. מהרגע הראשון נכנסתי לעולם שכולו לבן, מלא הקשבה לגוף ולנפש. בשיעורי השיאצו ישבנו או שכבנו או התמתחנו על מזרונים על הרצפה כמו להקת דובי קוטב. התאטפנו בסדינים ובשמיכות, למדנו על הגוף, על צ'י, על הנפש, על הנשמות, על האלמנטים, על המרידיאנים ועוד ועוד. למדתי לימודי ערב עם אנשים שבאו מתחומים שונים, כל אחד תרם מהידע שלו לשיח בכיתה ונדמה היה שפתרנו את כל הבעיות של העולם. מפעם לפעם היו פורצים ויכוחים סוערים על ההבדל בין קיו וג'יטסו, עודף וחוסר, יין ויאנג ובסוף כל שיעור כל אחד היה מקבל טיפול שיאצו והולך הביתה מגרגר כמו חתלתול מאושר. היה תענוג. והחלק הכי נפלא בכל הסיפור הזה הוא שהיום אני עובדת ומתפרנסת משיאצו, יש לי מטופלים מקסימים שמעיפים לי את הסכך עם הדברים שהם מביאים ובכל טיפול אני מבינה איך הכל קשור בהכל ואיך כולם קשורים לכולם בדרך של החיים בדיוק כפי שכתוב בדאו. הציור שלפניכם מתאר רגע מאחד השיעורים. ערב אחד במהלך שיעור, נכנס כלב לבן לכיתה, נשכב על המזרון ליד חברתי לכיתה רומי, כאילו היה אחד התלמידים והיא באופן טבעי התחילה לטפל בו. זה היה רגע מיוחד במינו, שלפתי את הטלפון ותיעדתי.