שיעורים בכניעה

השנה אני לומדת לצאת מתוך עצמי, להכיר אנשים חדשים ולהפתח לעולם. 22 שנים היתי מסורה במאה אחוז לבית ולמשפחה, הבעל שלי עבד משמרות מטורפות במשך 10 שנים וזה לא השאיר לי ולו זמן לפתח חיי חברה. יצא גם שחוויתי חוויות נטישה השנה, החלטנו להתגרש, כל אחד התבצר בחדר בבית. וגם חברים שחשבתי שיהיו שם בשבילי עזבו. כל זה קרה לטובה כי זה גרם לי לחפש דברים חדשים שבא לי להתנסות בהם. למשל בערב פסח הלכתי לשיעור תורה. המורה דיברה על קריעת ים סוף, על חירות ואהבה ועל נתינת אמון באלוהים. היא אמרה שעלינו לנוח בתוך הידיעה שאין לנו שליטה בכלום ולתת אמון באלוהים שיביא אותנו לחוף מבטחים. בעצם היא דיברה על כניעה. השנה השתתפתי גם בתיקון ליל שבועות אצל אותה מורה נפלאה. היא שאלה אותנו למה לדעתנו אלוהים נתן לבני-ישראל, עם שבור שעבר תופת בידי המצרים, להסתובב 40 שנה במדבר כשתוך כמה שבועות הם כבר יכלו להיות בארץ ישראל? שוב נושא הכניעה עלה חזק בתשובה לשאלה הזאת. אתמול שוחחתי עם חברה שלא ראיתי המון זמן. היא אישה חכמה ורוחנית מאוד. סיפרתי לה על חוויותיי מן השנה החולפת. סיפרתי שלמדתי להכנע ולנוח בתוך הידיעה שאין לי שליטה על שום דבר ולמדתי לתת אמון מלא באלוהים שיביא אותי לחוף מבטחים. סיפרתי לה שפעם, כדי להגיע למצב הכניעה הזה הייתי צריכה תנאים מסוימים כמו להיות בטבע אבל היום אני יודעת שאני יכולה להגיע למצב הכניעה הזה שהוא עונג ואושר ואהבה אינסופית וחמלה לעצמי ומנוחה אמיתית, בכל מקום ובכל זמן. היא הזכירה לי את ארג'ונה מהבהגבד גיטה. היא הזכירה לי שהוא התחנן בפני קרישנה שלא ללכת להלחם במלחמה בקורוקצ'טרה ושקרישנה אמר לו שהוא חייב ללכת, שזקוקים לו שם ושהוא ילמד לתרגל יוגה גם בשדה הקרב. החיבור הזה לארג'ונה ריגש אותי מאוד. דיברנו גם על הילד שליוויתי במשך 4 שנים. ילד חמוד שמתמודד עם שיתוק מוחין. הבנתי שגם הליווי שלו היה שיעור גדול בכניעה ושזה כנראה השיעור המשמעותי ביותר עבורי בגלגול הזה ושכנראה עברתי איזשהו מבחן לאחרונה.